<h1>שבלי הלקט סימן ל"ה</h1>
<h2>דף לח.</h2>
ואם היה החזן כהן או לוי, אם ראוי לו שיקרא כהן אחר או לוי אחר לקרות בתורה, אם לאו, מצאתי שכתב רבינו יואל ביר' יצחק הלוי לרבינו אפרים זצ"ל שמעתי עליך שאתה אוסר לחזן שהוא כהן או לוי שיקרא כהן אחר לקרות בתורה, או הלוי שיקרא לוי אחר, משום דאמרינן כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו שלראשון, וכן הלוי, ותמהתי, הלא מפני היוצאין גזרו שלא יראו כי זה קורא אחר הראשון, ויאמרו ראשון לא עלה למניין שבעה, והכא אפילו היוצאין יודעין שהכהן עומד ומחזן כמנהג כל המקומות, שיש חזן שקורא הקוראין לעמוד ולקרות, ואותן הקרואין הן קורין בתורה ומברכין, אבל החזן אינו מברך וקורא אלא שמסייע לקרות עם הקורא, מפני שיש שאין בקיאין לקרות ומקרין אותן, כדרך שהיו עושין בביכורים. כך פירש רבינו חמי הטעם בספרו. הילכך מאי פגמו איכא. בשלמא התם שומעין שני כהנים שעומדין ומברכין בתורה, ואהכי תמהי ואמרי חד מינייהו פגום, אבל הכא שאינו מברך ברכת התורה, ועוד שהוא מחזן, לא תמהי. ומשום המכירין אותן אין לחוש. ואם משום אורחין הבאים מארץ רחוקה, מה הן יודעין שהחזן הוא כהן, הואיל שאינו מברך בתורה במקום כהן. ועוד דמשמע בירושלמי, שאין אדם קורא בתורה עד שיהא אחר מחזן עליו, כדאמרינן בפרק בתרא דירושלמי דמגילה ומאחר שבלא החזן אין לקרות לא אתו למימר דפגום הוא. ודעתך תודיעני. ורבינו אפרים זצ"ל השיב לו כלשון הזה. אשר שמעת עלי שאני אוסר לכהן חזן לקרות כהן אחר, אמת ויציבא פתגמא. ופליאה בעיניי על כל כהן העושה כך שפוסל עצמו לכהונה, ואם הוא לוי ללויה, שהרי אמרו חכמים כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו שלראשון. כל שכן שני כהנים ביחד. וכל שכן חזן שתופש בידו ספר תורה וקורא לכהן אחר. ואשר הבאת ראייה מירושלמי שאין יכול לקרות בלא חזן משום דבעינן סרסור מההוא בר נש כול', ואית ספרים ירושלמי דגרסי, ההוא חזנא וכול', כמה שגיתה וטעיתה. חדא, שאם זה תחותוי, שלא העמיד אחר עמו לקרות, אם כן היה לו לומר לא קם בר נש בהדיה, מהו תחותוי. ועוד, שאומר חזנא, ובלא החזן קוראים אחרים. ועוד, כי זה סרסור ששניהן קורין אם כן אין כאן סרסור אחד כי אם שני סרסורים. ואם תאמר קול חזן אנו שומעין ולא קול הקורא, אם היה החזן משמיע קולו כמו הקורא היה אסור, והא קא חזינן דהקורא המגביה קולו הרי זה משובח. ובצרפת ראיתי רבינו תם זצ"ל, מגביה קולו עם החזן. ובארץ יוון, הקורא קורא והחזן שותק. ויישר כוחם, דכתיב (דברים ה', ה') אנכי עומד בין יהוה וביניכם, משה שומע מפי הגבורה ומשמיע לישראל, ולא שניהם יחדו כמו שאתה עושה והחזן שלך. ופירוש הירושלמי כך הוא קם חזנא וקרא בסיפרא ולא קם בר נש תחותוי, לא עמד אחריו אחר במקומו לתרגם, אלא החזן עצמו היה מתרגם. וזהו סרסור השומע מפי הקורא ומתרגם לאחרים, כמו סרסור שקונה מזה ומוכר לזה. וכן פירוש נכון. ולא כפירושך שיהו שניהן קורין. עד כאן לא שנית במגילה שלא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. ותיפח רוחם שלחזנים שהעומד לקרות מברך לפניה ולאחריה והחזן קורא. ועוד, פעמים ששותק הקורא ומברך ברכה לבטלה והציבור לא יצאו ידי קריאת שבעה, והחזן מברך ששה פשיטים לכבוד התורה והוא קלון התורה. ועתיד הקב"ה ליפרע ממי שיש בידו למחות ואינו מוחה. ובידי אין למחות כי אומרין מנהג אבותינו תורת משה רבינו כמו שכתבת. ובשמחת תורה יצאתי מבית הכנסת, [בחרי] אף כי שמעתי לבלע זה החזן לדלג יותר מד' פעמים עבור ששה פשיטים במה שלא התירו לו. ולדן אמר. ולאשר אמר. ורב ושמואל נחלקו בדילוג שלראש חודש ובקושי התירו שם דלא איפשר. ואתה יכול למחות, ואם תמחה תזכה לשם ולתהילה ובישיבה שלמעלה. וכתב אחי ר' בנימין נר"ו דלא איסתביר ליה הא דרבינו אפרים זצ"ל, דמאחר שאין דרך החזנים לקרות הן בתורה אלא להעמיד אחרים שיקראו, מה פגם יש בכהן חזן או לוי חזן שקורא אחר לקרות. ולא מצינו לשון פגם אלא בקריאת שני כהנים או שני לויים זה אחר זה. והנכון כדברי רבינו יואל הלוי זצ"ל. אמנם מה שכתב, שאין אדם קורא בתורה עד שיהא אחר מחזן עליו, כן הוא כדבריו שצריך החזן להעמיד כל קורא וקורא, והחזן אינו רשאי לקרות אלא אם כן יעמוד אחר ויחזן במקומו. אבל אין הנדון דומה לראיה, דההיא דירושלמי ודאי לענין תרגום הוא, ורבינו יצחק פאסי זצ"ל כתבו כלשון הזה. אמר ר' חגיי ר' שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא, חמא חזנא קאי וקא מתרגם ולא קאי בר נש תחותיה, אמר ליה אסיר לך, כשם שניתנה על ידי סרסור כך צריכין אנו לנהוג בה. הא למדת דההיא ודאי לעניין תרגום נאמרה. אבל קריאת החזן בתורה או אחר אם אין אחר מחזן עליו, דבר זה מפורש בהדיא בתוספתא דמגילה ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים קרא שאין אדם מבזבז לו. חזן הכנסת העומד לקרות עומד אחר ומחזן עליו. מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל כהן קטן מהו שיקרא שמיני ויפטיר בנביא. מי חיישינן לפגמא אי לא. כך ראינו שמותר לקרות בתורה פסוקי דהפטרה ולהפטיר בנביא, ואין בזה פגם כל עיקר. ומעשים בכל יום כהנים מפטירין.
